בדור שבו כל אחד הוא צלם בזכות המכשיר הסלולרי האישי, דווקא בעת הזו מתפתחת תופעה מעניינת: טרנד צלמות מקצועיות ודתיות.
קיבצנו את המוכשרות שבהן, והחביבות עלינו, לשיחה על המקצוע, האתגר, הסבלנות והסיפורים הפיקנטיים שמאחורי המצלמה
עד לפני כמה שנים היינו רגילים לצלמים, מי בכלל הכיר צלמות. פה ושם בחתונות הקפידו לקחת צלמת לצד הנשי של האולם, וגם היא הייתה חילונית שהתאימה עצמה לאירוע. השינוי היה שקט והדרגתי; הן הגיעו עם המטפחת או הפאה, חמושות במצלמות מהדגמים המשוכללים ביותר, ממוקדות ומפוקסות. לאט לאט התרגלו מוכרי המצלמות והציוד ההיקפי לראות את הנשים החרדיות אצלם בחנות, כשהן בוחנות את העדשות היקרות ביותר, מקשיבות לרעש הזום- אין כמו מוסכניק טוב שבוחן צליל מנוע. כאלו שמכירות גם את הכפתורים הצדדיים במצלמה, מבדילות בין צמצם כזה לאחר, וכל פיקסל חשוב להן. הצילום, שהיה מקצוע גברי עד לפני כמה שנים, מתחנן עכשיו לשוויון מול הצלמות החרדיות. אלו האחרונות כובשות את השוק בקצב שרק הולך ועולה במקצוענות, ברגישות ובדיוק רב. עכשיו זה הן והילדים- הצלמות והקליינטים. הן באו לעבוד, והן לא מתכוונות לפספס שום פריים.

רבקי שוורץ – צילומי בוטיק. מצלמת ילדים ומשפחות בסטודיו ובטבע

“הצילום הוא בנשמה שלי. אין דבר יותר טהור ומרגש מצילום של ילדים קטנים עם המשפחה האהובה שלהם. אחת האהבות הגדולות שלי היא צילום תינוק שזה עתה נולד- העור הרך, השפתיים המתקלפות וניצני הריסים- ממיסים לי את מיתרי הלב”.

רבקה מספרת על נטייה לעסוק באמנות כבר מגיל צעיר מאד. בתחילה זו היתה מצלמה ישנה שמצאה בביקור משפחתי, והתחילה לסדר את הילדים בשורות כדי להצטלם. בהמשך, כבר היה להם קשה לוותר על היד היציבה שאפיינה אותה. “עוד כשהייתי ילדה הוכתרתי ל’צלמת’ בבית ספר ובמשפחה. תמיד דחפו לי את המצלמה לידיים, שאני אצלם. הבנתי שאני טובה בזה, אבל לא חשבתי שזה מה שאעשה כשאהיה גדולה”.
התשוקה לאחוז מצלמה אף פעם לא עזבה אותה, וכמו שאר התחביבים הקשורים באמנות- היא הייתה שם, נאמנה להם. לצילום, לרקמה ולבלוק הציור. “כשהיו לי כבר שלושה ילדים, החלטתי ללמוד לצלם במצלמה מקצועית, כדי שיהיו להם תמונות ברמה יותר גבוהה, ולא אצטרך לקחת אותם לצלמים מקצועיים, מה שהייתי עושה פעם- פעמיים בשנה. בהמשך, התחלתי ללמוד ונשאבתי לעולם מרתק של צבעים וטכניקות צילום. זה מילא אותי בסיפוק עצום של עשיית אמנות, וזה עוד כלום לעומת האושר שאני חווה מכמות חיוכי התינוקות”.

לכל גיל יש את הייחוד שלו, ורבקה שואפת ללכוד את “השיער הארוך בגיל שלוש לפני התספורת, יחד עם השובבות האופיינית לתינוקות בני שנה- ממיסים אותי. אני מתפלאת על עדשות המצלמה, איך הן קרירות אל מול היופי הטהור הזה”. כל רגע בהתבגרות שווה הנצחה באלבום תמונות. זהו נכס לכל החיים.
על כל פשעים תכסה אהבה
יום צילום, אצלי, הוא חוויה בלתי נשכחת. זכרונות, צחקוקים ומבטים של אושר ואהבה – אני מנציחה עם המון סבלנות, רוגע ויחס אישי. את כל התחביבים שלי השארתי בצד, והתמסרתי לעולם המיוחד והמרגש שבצילום. כשאני רואה משהו, ומצליחה להנציח אותו לתמונה שמרגשת אחרים ומצליחה לשקף את האווירה – זה ממלא את הלב. אני לא צריכה יותר מזה”.
את הקושי בלנהל בית עם ילדים לצד קריירה, מנצחת הצלמת הירושלמית באמצעות אהבה טהורה למקצוע.
“מה שמניע אותי זו האהבה העצומה לצילום ולילדים, כי זו באמת עבודה לא קלה, אבל התוצאה הסופית הופכת את כל הקשיים למשתלמים. לא מרגישה שיש קשיים מיוחדים דווקא בציבור שלנו, אבל מה שכן – אי אפשר לפרסם תמונות של ילדות מעל גיל מסוים, וזה קצת מגביל”.
ישנו ערך מוסף דווקא לאישה כצלמת?
“מאז המצאת המצלמה, אנשים היו הולכים להצטלם בסטודיו. ראיתי תמונות של דורות קודמים במשפחה שלי, אי אפשר שלא להבחין שיד מקצועית צילמה אותם. אבל פעם המקצוע הזה היה שמור אך ורק לגברים, לעומתם, היכולת הנשית לחוש את הסיטואציה באופן אמוציונאלי – ובכלל הרגישות הנשית, מצליחה להתעלות על צלמים אחרים ולהנציח רגעים באופן חי ומוחשי יותר”.
הביקוש הוא בעיקר לצילומים לבנים בני שלוש, לפני התספורת זה כמעט הכרח. “לא גוזרים את התלתלים לפני הצילומים”, מזהירה רבקי. הטרנד העכשווי הוא צילומי ניובורן – רך נולד (צילום מיוחד לתינוקות, בימים הראשונים להיוולדם) שהיה פעם מקובל רק בחו”ל ובפוסטרים. “אני אישית מתמקדת בצילומי משפחה וילדים, שזה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, ויש לי המון סבלנות לזה. אני עושה גם צילומי בוק לבנות מצווה, שזה תחום מאתגר ומאוד כיפי. לפעמים אני מצלמת גם מוצרים וביוטי”.

שאיפות?
“השאיפה שלי היא בראש ובראשונה שיותר אנשים יעריכו צילום טוב, יפנימו את האמנות שקיימת בתחום, ויבינו למה משלמים מחיר גבוה עבור צילום איכותי. כיום ישנו ריבוי של צלמות מתחילות שגובות מחירים נמוכים, אבל ב”ה יש הרבה לקוחות שיודעים להעריך תמורה טובה, ומוכנים לשלם את מחירה. אני שואפת שיהיו עוד ועוד לקוחות כאלה”.
רגע מרגש במיוחד?
“בצילום יש כל הזמן סיפורים מרגשים. בכל זאת אספר סיפור שקרה לי לפני שנה, בערב ל”ג בעומר, תקופה בה רבים מספרים את הילדים שהגיעו לגיל שלוש. התקשרה לקוחה שרצתה להזמין צילומים לבן שלה לפני החלאקה, ובקשה לקבוע תור ליום המחרת. כמובן שבעונה הזו היומן שלי תפוס, והיה לי תור רק לעוד שבועיים. הלקוחה אמרה שרק מחר היא יכולה; מחרתיים בנה בן השנתיים וחצי מתאשפז לתקופה ארוכה של טיפולים, ומחר עושים לו חלאקה לפני שהשיער ינשור…
כמובן שהזזתי כמה וכמה לקוחות, והיא הגיעה למחרת עם ילד יפהפה שכבר ממש סבל. עם המון סבלנות, הצלחתי לצלם אותו תמונות יפות ומלאות הבעה. הדפסתי אלבום מהודר, והכל במתנה, מתוך הרגשה של זכות עצומה. אני מתפללת שהוא יזכה לרפואה שלמה בקרוב, ואוכל להזמין אותו שוב לצילומים כשהוא בריא ושלם”.
052-8274444

אושרית אברג’יל, רמת בית שמש

“את קריירת הצילום שלי התחלתי דווקא מצילומי נוף ואמנות, ולא מצילומי ילדים. עם הזמן, בעידוד חברות ומשפחה, צילמתי ילדות של חברות ואחיינים ופשוט התאהבתי בזה. הילדים סחפו אותי לעולמם הקסום והילדותי, והבנתי שכאן אני רוצה להישאר. למדתי ב”גליץ” קורסים שונים, אבל ההתמחות האמיתית היא מתוך הפרקטיקה והניסיון. אני עובדת בזה במשרה מלאה ואפילו יותר”.
למה דווקא צילום?
“אני חושבת שהסיפוק מהתהליך ומהתוצאות הם שמניעים אותי. כשאמא מספרת לי שהילד רוצה לחזור “לשחק אצל אושרית”- אני יודעת שלא רק שנתתי להם מזכרת משפחתית לחיים, אלא גם העברתי לילד את הצילומים כחוויה שהוא יזכור לטובה”.

מהו תחום הצילום המועדף עלייך?
“הכל תלוי מתי את שואלת אותי. אחרי צילומי ניובורן אני מחליטה שזהו, אני רוצה לצלם רק תינוקות מלאכיים שמחייכים מתוך שינה, אבל יומיים אחרי יש לי צילומי ילדים בני 3-5, ואז אני משנה את דעתי, וכך זה ממשיך. אבל בגדול, אני לא מגבילה את עצמי לנישה מסוימת. יש תקופות שהביקוש עולה לצילומי קמפיינים למשל, כמו לפני החגים, או לפני ל”ג בעומר לילדי החלאקה. אבל גם במהלך השנה יש לקוחות לצילומי ניובורן, בוק בת מצווה, צילומי זוגות, או צילומים משפחתיים. הצילום בשבילי הוא דרך חיים, ואני תמיד אומרת שמאז שהתחלתי לצלם החיים שלי מתנהלים בתמונות, ולאן שאני לא הולכת אני רואה רק פריימים מול העיניים”.

מהי החלום שלך?
“הייתי רוצה שיהיה לי סטודיו גדול, מעוצב ומאובזר עם חדרי צילום ועוזרת אישית. אבל השאיפה האמיתית שלי היא פשוט להמשיך לצלם ילדים, וליהנות מכל רגע. בסטודיו, בטבע, לא משנה היכן- העיקר שהילדים יצאו עם חיוך”.

סיפור מרגש שזכור לך?
“קשה לבחור סיפור אחד… אבל מי שהכי זכורה לי זו לקוחה שבאה לצילומים עם תאומים שהגיעו אחרי שנים של ציפייה. באמצע כל הדיבורים (ודמעות שעמדו בקצה העין) היא סיפרה לי שהיא חיכתה הרבה זמן לילדים. ההמתנה לא הייתה לה קלה, והטיפולים היו לא נעימים- אבל הכל שווה בשביל המתנה הכפולה שהיא קיבלה. והאמת, שהנושא הזה קרוב ללבי במיוחד, כי אני ובן זוגי עדיין לא זכינו במתנה הזו, אבל אני תמיד מתרגשת ושמחה לשמוע על כאלה שכן זכו, ומעריכים את מה שה’ נתן להם.
כשלקוחה אמרה לי: “זה פספוס שאת לא אמא”, ידעתי שבחרתי במקצוע הנכון כי גם אם לא זכיתי עדיין להיות כזו, אני נושאת איתי לא מעט מניות על חיוכים של אמהות וילדים, גם אם הם לא שלי”.

מהי התמונה הכי מוצלחת שלך?
“לבקש מצלם לבחור תמונה אחת, זה כמו לבקש מאמא לבחור איזה ילד היא הכי אוהבת. טוב, נו, לא בדיוק. אבל משהו כזה”.
050-7706096

רינה קליין

בשונה מאחרות, לרינה תמיד היה ברור שהיא רוצה להיות צלמת. שנים היא חלמה על זה, ובבת מצווה שלה, ניסתה פעם ראשונה לומר בקול את חלומה; “אמרתי להורי שאני רוצה סטודיו משלי, ובגיל 19 זכיתי ברוך השם להגשים את חלומי. אני כבר ארבע שנים מצלמת בחדווה גדולה”. ישבנו איתה לדבר על עבודה, אומנות, והפרויקט שהיא כל כך אוהבת.

מה מניע אותך?
“מעל הכל- סיעתא דשמיא, וכמובן המון סיפוק. אני מקבלת כל הזמן תמיכה ועידוד משפחתי וחברתי, וזה מדרבן אותי להמשיך להצליח. ישנן מחסומים רבים בדרכו של אמן, אבל זה האתגר. כשאני יושבת לערוך את התמונות אני כל כך נהנית מהתוצאה, שאני מחכה כבר לצילום הבא”.
איך משפיע הסלולרי על שוק הצילום המקצועי?
“דווקא היום, בעידן כל כך מונגש טכנולוגית, כשהכל מצולם באותה שניה בסלולרי, ובכמויות, אין לילדים שלנו תמונות איכות. רבים לא משתמשים כלל במצלמה, כי יש טלפון… במה נביט כדי להיזכר בערגה ברגעי קסם? בתמונות הרצח המפוקסלות האלו? ומי בכלל זוכר איפה הכבל שמוריד אותם למחשב…
אני לא יודעת מה אתם חושבים, אבל בשבילי- אלבום תמונות הוא מעבדת זיכרונות.
בתור ילדה, היינו יושבים יחד ומדפדפים שעות באלבום שמספר את הסיפור המדויק שלנו. ככה התקבעו במוח שלי “זכרונות” שלא זכיתי לחוות אפילו, וגם אלה שכן חוויתי- אין סיכוי שהייתי זוכרת ללא האלבום המשפחתי. תמונות הן מורשת שלמה של מי אנחנו. בלי התמונות ההן, חצי מכרטיס הזיכרון שלנו במוח היה מחוק. החיים חולפים כל כך מהר; תעצרו רגע, תנציחו אותם”.

מהי ההתמחות שלך?
“ההתמקדות שלי היא בצילומי תינוקות (ניו בורן) ילדים ומשפחות, וגם אופנה ופרסום. אני אוהבת אנשים ומתחברת לצד האנושי. תני לי לצלם תפריט אוכל, ואני אהיה משועממת מכך שהדומם הזה לא בוכה, לא צוחק או רוקד. וגם אחר כך אני אוכלת את זה, אז לא תודה… מוותרת”.

כשתגדלי?
“יש את המשפט שמלווה אותי: “אם לא תשאף לירח, לא תיגע באף כוכב”. יש, ויש הרבה לאן להתקדם. מעבר לצילומי הסטודיו והחוץ שאני עוסקת, יש לי פרויקט מיוחד שאני קוראת לו “יום בחיים”. ניסיתי לחשוב על דרך לשמר את הרגעים הכי רגילים, אבל הכי אמיתיים.
בכל יום אנחנו אוכלים, מתרחצים, נוסעים לעבודה, ולוקחים את הילדים מבית הספר. אבל כמה מכל זה אנחנו משמרים? ומה הם יוכלו להראות אחר כך לילדים שלהם? רגע מושלם מחתונת העשור?
“הזאטוטה בשמלה הלבנה הפורחת? זה לא מה שהיא הייתה באמת כשזחלה, ומשכה, ומרחה, וצרחה. אז למה לא לצלם את זה? אנחנו כן דור דינמי. הכל מצטלם בטלפונים החכמים, מעובד באינסטגרם ומועלה לפייסבוק. אבל הרגעים האלה, שאותם אנחנו הכי רוצים לזכור ולהעביר, מונצחים בסופו של דבר בצילומי רצח מגורענים. אולי, לשם שינוי, ניתן להם קצת כבוד ונעשה את זה בסטייל? כל משפחה והסיפור שלה. כל יום בחיים, עם הצבעים, הצורות, והסגנון הייחודי שלו. החלום והשאיפה שלי להגיע לכמה שיותר משפחות בארץ וברחבי העולם, ולתעד יום מרתק בחיים שלהם”.

סיפור שנחרט בזיכרונך?
“אני עוברת חוויה מרגשת ומדהימה עם כל משפחה ומשפחה שאני מצלמת. אבל אחד הסיפורים שחרוט אצלי היטב הוא של אורלי המתוקה בת השנתיים וחצי, שנולדה עיוורת והגיעה לצילומים. כל רגע איתה היה כרוך בהנאה, רגשות ותובנות. שמחתה וריקודיה של אורלי, הציתו את האור בתוכי. הקטנה- גדולה הזאת נגעה בנשמתי וכשמה כן היא- האירה והעצימה בי החלטות. אורלי לימדה אותי על מידת הכרת הטוב שאנו חייבים לבוראנו, וגם על ההערכה של הדברים הפשוטים, והמובנים- לכאורה בחיינו, ועוד תובנות חכמות נוספות”.
050-5387770

ריקי קנטרוביץ

אצל ריקי זה התחיל בגנטיקה, היא ירשה מאמה את האהבה לצילום כבר מגיל צעיר. אמא של ריקי עבדה כצלמת, והיא הייתה ‘גונבת’ את המצלמה לסשנים קצרים. בסוף, ‘מתוך שלא לשמה בא לשמה’.
“אמא שלי צלמת, ומאז שאני זוכרת את עצמי אני תמיד עם מצלמה וחולמת להיות צלמת. כל פעם מחדש אני נהנית לשלוח ללקוחות את התמונות, לשמוע את התגובה שלהם וההתרגשות מהתוצאה. אני מתמקדת ב’ניו בורן’ ובילדים ועל הדרך גם מצלמת בכיף משפחות”.

יש קושי מיוחד בלהיות צלמת שומרת מצוות?
“אני לא חושבת שיש קושי ספציפי לצלמת שומרת מצוות. אני סבורה שדווקא בתור אישה חרדית יש למקצוע הזה מעלות. אני עצמאית, יכולה לקבוע לעצמי את שעות העבודה שלי, ולמצוא זמן למשפחה. זה יתרון עצום”.

איך משפיעים הסמארטפונים על המקצוע?
“מצד אחד, יש ביקוש לצילומים מקצועיים לעומת שנים עברו, בהן רק אמידים הרשו לעצמם את התיעוד הזה, השאר הסתפקו בצילומי שמחות ובפילם. מצד שני, היום לכל אחד יש מצלמה בסלולרי והוא משוכנע שהוא צלם מדופלם, אבל הפער באיכויות הוא אדיר”.

רגע שתשמרי?
“לפני כמה שנים צילמתי משפחה ממש כמה ימים לפני השתלת מח עצם של הילד. לצערי, תוך פחות משנה הוא נפטר. בשבעה, האמא אמרה לי שהצילומים הם המתנה הכי נפלאה שיכולתי לתת לה ולמשפחה שלה כמזכרת מהבן. למרבה הצער, יוצא לי כמה פעמים בשנה לצלם ילדים חולים, וכל פעם מחדש אני מתרגשת מרגעי האושר המשותפים שאני מסוגלת לתת לילדים החזקים והמיוחדים האלו ולמשפחתם”.
054-7954136

שפרינצי פרידמן, ירושלים

בין כל הצלמות שפגשנו עובר חוט השני, שזור בתוך סיפורן. אצל כולן הייתה הכמיהה לצלם מגיל קטן. חלקן הציצו ונפגעו, וחלקן נולדו לתוך זה. כולן מדברות על הצילום במבט מזוגג; עבורן המקצוע הוא לא פחות מאמנות. שמישהו רק יטול מצלמה ויתעד אותן מדברות על אהבתן הגדולה. גם אצל שפרינצי- התחביב היה גדול ממנה. היא עוסקת בצילום ואף בעלת חברת תיירות חרדית, ובלהטוטים מרשימים מנסה לתפוס את כל העולמות. “אני מנסה, מקווה שבהצלחה, להיות גם עסוקה בקריירה, גם אמא ורעייה, גם ללמוד לתואר, ובקיצור- להספיק כמה שיותר, בזמן הקצר שנותנים לנו להשפיע בעולם הזה. אנשים, ונשים במיוחד, יכולות להוציא מעצמן הרבה יותר ממה שהן חושבות ומנסות להשיג”.
“מאז שאני זוכרת את עצמי זכורה לי מצלמה ביד, וקו חשיבה של ‘איך מה שאני רואה כרגע בעין יתקבל כתמונה’, סוג של דרך חיים שרואה הכל דרך פילטר של מצלמה”.
מהו צילום טוב בעינייך?
“השאיפה שלי היא להוציא סיטואציה, או מוצר, יותר יפה ממה שהוא במציאות. לייפות את המציאות- זוהי עבודתו של צלם מומחה, מבלי להתערב יותר מדי במציאות עצמה”.
עד כמה את נתקלת בקשיים עקב העובדה שאת צלמת חרדית?
“הקשיים הם מנוף ליצירתיות. יש מגבלות מבחינת מה שאפשר לצלם ולהציג במגזר החרדי, בתחום צילומי אופנה, למשל. צריך להיות יצירתיים מאוד, כדי להראות את הבגד במדיה החרדית ולפתור את הבעיה הבסיסית- שהבגד לא יושב על אישה, ועדיין צריך להיראות טוב. הפתרון, למשל, הוא צילום על קולב בצורה מעניינת שתמשוך את העין”.

שאיפות?
“התמקצעתי בצילומי אופנה, פרסום ואוכל, ובדרך- גם בצילומי ילדים ותינוקות, בשביל הנשמה. יש ביקוש הולך וגובר בתחום האופנה, גם מבחינת יצרנים וחנויות שרוצים קטלוג, וגם, למשל, מבחינת נערות שחפצות בבוק אישי למזכרת מחיי הרווקות. השאיפה היא שיהיה ייצוג מכובד לעולם האופנה העשיר שיש בציבור החרדי, במה לאומנות של הרבה יוצרות חרדיות, שלא תמיד יש להן דרך להראות אותה, ושהתוצאה שתתקבל תהיה מושקעת, מקצועית ויפה. אני מקווה להעלות תערוכות צילום מעניינות ומשפיעות בקרוב ממש.”

זיכרון מיוחד?
“צילמתי קטלוג פנימי למעצבת שמלות כלה, עם דוגמנית מרשימה. בזמן עריכת התמונות במחשב, משהו בפנים של הדוגמנית היה נראה לי מוכר ולא הצלחתי לזהות מאיפה. העניין הציק לי ולא נתן לי מנוח. הרמתי טלפון לבחורה, ופשוט בהארה של רגע שאלתי אותה: את אולי הנכדה של פלונית אלמונית שאני מכירה? התשובה הייתה חיובית, וגילנו שאנחנו בנות דודות; סבתא שלה וסבתי- היו אחיות, ועד אז לא הכרתי אותה כלל”.
052-5322940

שושי בניש, בני ברק

אצל שושי הכל קשור באמנות. זה יכול היה להיות ציור או פיסול, עיצוב או מוסיקה- אבל הכל התנקז בסוף לתיעוד הגורם האנושי. לדעתה, זהו תחום האמנות היחיד שמחזיר אהבה וסיפוק.
“מגיל צעיר אהבתי את תחומי האמנות. הייתי מציירת, מפסלת בחומרים שונים, מעצבת אלבומים (Scrapbooking), מעצבת תכשיטים ועוד. היה לי ברור שאעסוק בתחום אמנותי, ומשם הדרך ללימודי הצילום הייתה קצרה. אני אוהבת את התחום, משתדלת להתחדש בכל סשן, לאתגר את עצמי, וליצור משהו שעוד לא עשיתי קודם, משהו שלא חשבתי עליו, או שלא הצלחתי לעשות קודם. זה נותן לי סיפוק עצום”.

הציבור שלנו יודע להעריך את האמנות המקצועית הזו?
בהחלט. הרצון והמודעות לצילומים מושקעים ואיכותיים הינו גבוה מאד, במיוחד בציבור החרדי והדתי. זו תופעה שמתפתחת, וניכרת התעניינות הולכת וגוברת. פעם, היו הולכים להצטלם לפני חלאקה בלבד. היום, אנשים לא ממתינים למאורעות מיוחדים כדי להנציח את הרגעים המשפחתיים שלהם, ומקפידים להצטלם לפחות פעם בשנתיים בהרכב מלא.

אגב, זה כך לא רק בתחום הצילומים המשפחתיים. היום, בשביל להיות מאפרת או מעצבת שיער נחשבת- את חייבת הפקת אופנה אחת לפחות בתיק העבודות שלך, וכדי למכור את הסחורה שלך בצורה טובה- כבר לא מספיק רק לפתוח חנות ברחוב מרכזי, אלא צריך לצלם קטלוג מושקע ואיכותי, שימכור בשבילך”.

זכור לך צילום ש’תפס’ אותך במיוחד?
“צילמתי משפחה מקסימה לפני כשנתיים; אבא, אמא ושתי ילדות קטנות. לפני שבוע קיבלתי מייל מהאבא בו הוא מספר כי האמא נפטרה כמה חודשים אחרי הצילומים, והאלבום הוא שריד אחרון ממנה. תזכורת מוחשית למה שהיוותה עבור המשפחה והילדות, והוא מבקש להודות על הצילומים. תגידי את, מה צריך יותר מרגעי ההתרגשות הללו”?
052-8234123